גמגום היא הפרעה שבאה לידי ביטוי בפגיעה בשטף הדיבור. ניתן לזהות הפרעת דיבור מן הסוג הזה באמצעות סימפטומים שחוזרים על עצמם כגון הארכת צלילים, הברות או מילים וחוסר יכולת להשלים משפטים. המקור של הפרעת הדיבור הוא חוסר שליטה רגעי ספונטני במיתרי הקול ונכון להיום לא ידוע על גורם ספציפי של התופעה.

עם זאת, יש דרכי טיפול שונות בגמגום וכדאי להכירן:

א. קלינאות תקשורת – שיטות טיפול מהתחום של קלינאות תקשורת מתמקדות בחוויה של המגמגם ובאופן שבו ניתן לתרגל התמודדות עם הפרעות דיבור בדרגות חומרה שונות. רוב השיטות של קלינאי תקשורת דורשות השקעה של כמה שבועות לפחות ולעתים עובר זמן עד שרואים תוצאות. בגמר הטיפול אמור להיות שיפור ניכר בשטף הדיבור, אך התרגול עצמו נמשך לכל אורך חייו של המגמגם.

ב. טיפול תרופתי – תרופות פסיכיאטריות מסוימות אמורות להקל על התופעה של גמגום ולמנוע אותה. עם זאת, חלק מהתרופות כרוכות בתופעות לוואי ולכן חשוב להביא בחשבון את המשמעות וההשלכות.

ג. רפואה אלטרנטיבית – עוד דרכים לטיפול בגמגום ברמה כזו או אחרת היא לשלב טכניקות של רפואה אלטרנטיבית. כאן מדובר בעיקר על שיטות מהתחום של דמיון מודרך, הומאופתיה ולעתים גם צריכה מבוקרת ומסודרת של תוספי מזון.

מה מאפיין טיפול בגמגום?

למרות השיטות השונות של טיפול בגמגום, יש כמה מאפיינים שניתן להצביע עליהם כמשותפים לכולן. ראשית, המטרה של שיטות הטיפול היא לייצר מצב שבו המגמגם פועל בעצמו לטובת התמודדות עם ההפרעה. ההנחה היא שלא ניתן להעלים גמגום בצורה חד משמעית ללא שיתוף פעולה. מגמגם שבוחר להיות פסיבי לא יצליח לאמץ הרגלי דיבור נכונים וצפוי להמשיך לסבול מהגמגום עוד זמן רב. שנית,